עוגן ביובית בור ספיגה ביתי: איך הוא עובד ומה מקצר את חייו
בור ספיגה ביתי הוא פתרון ביוב לבתים שאינם מחוברים למערכת העירונית. הוא עובד בשני שלבים: המוצקים שוקעים לתחתית, והנוזל נספג דרך הדפנות והתחתית אל הקרקע שסביב. כל בעיה שתפגשו בבור כזה היא בסופו של דבר תקלה באחד משני השלבים: או שהמוצקים תפסו את הנפח, או שהקרקע הפסיקה לספוג. ההבדל ביניהם קובע אם די בריקון או שצריך משהו אחר.
תגידו כמה נקודות סתומות ואיפה השוחה, ונדע אם בכלל צריך משאית.
- חלון הגעה אמיתי נמסר בשיחה
- המחיר נאמר במקום, לפני העבודה
- נגיד לכם אם אתם לא צריכים ביובית
- מתקשרים ומתארים כמה נקודות מושפעות
- מקבלים חלון הגעה
- מגיעים ומטפלים בשטח
הסימנים שהבור מתמלא
ניקוז איטי בכל הבית בו זמנית, ולא בנקודה אחת. זה ההבדל בין בור שמתמלא לבין סתימה מקומית: סתימה פוגעת בנקודה או בקו, בור מלא מאט את הכול.
ריח באזור הבור, ובמיוחד ריח שמתחזק אחרי שימוש רב במים.
אדמה רטובה, שקועה או ירוקה במיוחד מעל הבור או סביבו, גם בלי גשם. זה נוזל שמחפש דרך למעלה כי אין לו לאן לרדת.
ומהסוף: גלישה מהמכסה. בשלב הזה זה כבר לא סימן אלא אירוע, וכדאי להפסיק להשתמש במים עד שמגיעה משאית לשאיבת בור ספיגה.
מה מקצר את חיי הבור
מוצקים שלא מתפרקים. מגבונים בראש הרשימה, כולל אלה שכתוב עליהם מתכלים: הם לא מתכלים בקצב שמשנה משהו. וגם שאריות מזון שומניות ופסולת היגיינה. כל אלה ממלאים נפח שלא נעלם.
שומן. הוא לא שוקע ולא נספג; הוא נשאר בשכבה עליונה וגם אוטם בהדרגה את הדפנות שדרכן הנוזל אמור לצאת.
מים נקיים שנכנסים בלי סיבה: מרזב שמנוקז אל הבור, השקיה שחודרת, או נזילה בצנרת. אלה ממלאים את הבור בלי שהשתמשתם בו בכלל, וזו אחת הסיבות הנפוצות למחזור ריקון שמתקצר בלי הסבר.
וחומרים כימיים חזקים, שפוגעים בתהליך הביולוגי בתוך הבור ובעקיפין ביכולת שלו לעבוד.
כשהבור מפסיק לספוג
ריקון מפנה את התכולה. הוא לא מחזיר לקרקע את יכולת הספיגה. בור שעבד שנים יכול להגיע למצב שבו הדפנות והקרקע סביבן נאטמו בשכבת בוצה, ואז הוא מתמלא שוב מהר מאוד, לפעמים תוך שבועות מהריקון.
הסימן המדויק לכך הוא מחזור שמתקצר: אם רוקנתם פעם בשנה ועכשיו זה כל שלושה חודשים, הבעיה אינה הנפח אלא הספיגה, וריקון נוסף יקנה לכם זמן ולא פתרון.
במצב הזה יש שלוש שאלות אמיתיות: האם ניתן לשקם את הבור, האם יש חיבור לביוב עירוני בקרבת מקום שמייתר את כל הדיון, ואם לא, מה המשמעות של בנייה מחדש. על השאלה השנייה יש תשובה כתובה: המשרד להגנת הסביבה מסכם את תקנות בורות הספיגה מ-1992 כך שמי שמחזיק בור ספיגה קיים חויב להתחבר למערכת ביוב מרכזית אם יש כזו (נבדק ב-15 באוקטובר 2026), ולכן את זה שווה לברר מול תאגיד המים לפני כל השאר. שתי האחרות לא נענות בטלפון, וגם לא נתיימר. מה שכן: נגיד לכם אם מה שאתם מתארים נשמע כמו בור שהפסיק לספוג, כדי שתדעו לשאול את השאלות האלה לפני שתקבעו ריקון חמישי באותה שנה.
שאלות נפוצות
מה ההבדל בין בור ספיגה לבור רקב ולבור ביוב?
בשפה היומיומית משתמשים בשלושת השמות לאותו דבר, וזה בדרך כלל לא יוצר בעיה. מבחינה מעשית מה שמשנה הוא אחר: האם המתקן מיועד להשקיע מוצקים ולהחדיר נוזל לקרקע, או שהוא אגן אגירה אטום שכל תכולתו מפונה. לראשון נדרשת ספיגה שעובדת; לשני נדרש רק פינוי בתדירות שמתאימה לנפח.
כל כמה זמן צריך לרוקן בור ספיגה?
אין מספר שמתאים לכולם, וכל מי שנוקב באחד בלי לראות את הבור מנחש. זה תלוי בנפח, במספר המתגוררים בבית וביכולת הספיגה של הקרקע. אחרי ריקון אחד אצלכם יודעים כמה היה בפועל, ומשם אפשר לבנות לוח זמנים אמיתי. טבלה של הגורמים שקובעים את התדירות, ומה התקנות אומרות על בורות ספיגה, נמצאות בעמוד שאיבת בור ספיגה.
אפשר לעשות משהו כדי להאריך את חיי הבור?
שלושה דברים, וכולם בשליטתכם: לא להכניס מגבונים ופסולת היגיינה, להפריד שומן ולא לשפוך אותו לכיור, ולוודא שמרזבים והשקיה לא מנוקזים אל הבור. השלישי הוא זה שהכי הרבה אנשים מגלים מאוחר.
הבור מלא ואני שוכר את הבית. מי משלם?
זה עניין של חוזה ולא של צנרת, ולכן התשובה אינה אצלנו. בפועל ריקון שוטף נחשב בדרך כלל לשימוש, ותקלה במתקן עצמו לאחריות הבעלים. כדאי לברר את זה מול בעל הבית לפני שהבור גולש, כי באמצע גלישה אף אחד לא מתווכח טוב.